קמה אלומתי – עיון בפרשת וישב

כרך א' | 205 עמ' | כריכה קשה

עיון מעמיק בפסוקי פרשת וישב העוסקת במחלוקת שהתגלעה בין האחים בבית יעקב. הספר דן בשורש המחלוקת ומבאר את המציאות המורכבת של המתח והשנאה. כמו כן הספר שופך אור חדש מלא רוממות קודש על סוגיית יהודה ותמר. לבסוף עוסק הספר בתהליך הפנימי העובר על יוסף בבית פוטיפר וחושף את משמעותם העמוקה של חלומות שר המשקים ושר האופים.

בפרשותיו האחרונות של חומש בראשית הולכת ומתבררת מרכזיותו של יוסף בבניין האומה. ביוסף מקופלת תמצית אישיותו של יעקב אבינו: "אתה מוצא שהיה יוסף דומה לאביו בכל דבר, וכל מה שעבר על יעקב עבר על יוסף" (תנחומא וישב סוף א). כשם שאימנו רחל הייתה "עקרת הבית" – ה"כוח המקבץ והמאחד את ישראל" (מהר"ל, נצח ישראל סוף פרק א), כך גם ביוסף בנה גלומה נשמת כלל ישראל ולכן אומרים חז"ל ש"כל ישראל נקראו על שמו של יוסף שנאמר 'נֹהג כצאן יוסף'" (מדרש שוחר טוב תהלים ג ג).

כוחו של יוסף מתברר מתוך התנגשות חריפה בינו ובין אחיו. אמנם האחים חטאו בשנאתם ליוסף אך תוכן המחלוקת שבין "האחים הקדושים הללו" (מדבר שור עמ' רי) "לא יסוב חס וחלילה על מרכז של פחזות ורֹע נפש, כי אם קשור בעומק מועצות ודעת. ואם כי החטיאו המטרה, אבל גם חטא זה נעשה לברכה לדור אחרון" (שם). תוכן מחלוקתם הוא אבן דרך בעיצוב דמות תבניתה של האומה ובסופה הביאה מחלוקת זו ברכה גדולה לעולם. מובא במדרש שחטאם כלכל והעמיד את העולם (תנחומא כי תשא ב) – לא רק בכלכלה גשמית כאמור: "כי למחיה שלחני אלהים לפניכם" (בראשית מה ה) אלא גם בפרנסה רוחנית (והיו לאחדים בידך, הרב צבי ישראל טאו, אל מול פני המנורה ב' תשע"א עמ' לא).

מניעיה של המחלוקת וחשיבותה ילכו ויתבררו במהלך לימוד הפרק הראשון בספר. בפרק השני ובפרק השלישי יעסוק הספר בהשפעותיו של המשבר על משפחת בית יעקב, ועיקרן: צמיחת אורו של משיח בהולדת פרץ וזרח ועליית כוחו של יוסף בבית פוטיפר; עלייה זו הניחה ביסוד המציאות את גרעין עלייתו של כוח התורה בעם ישראל והשפעתו על כל מרחב החיים הארצי והרוחני כאחד.

יעקב אבינו צפה את ייעודו של יוסף והעביר לו את עיקר משנת חייו ותורתו, כאמור ברש"י (בראשית לז ג): "בן זקֻנים – … בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו". כוח התורה שמר והגן על זהותו וצביונו של יוסף בהיותו בגלות ורומם את כל עיסוקו בחומר להיות ביטוי לשם ד' אשר בו. רוחו של יעקב המפעמת בקרבו והתורה שלימדוֹ העמידו אותו כחומה בצורה בפני השפעותיה ההרסניות של התרבות המצרית האלילית שטופת הזימה, ולא עוד אלא שנישאהּ להיות מעריצה את הקודש. בעמידתו האיתנה הכשיר את הקרקע לישראל "הבאים מצרימה" (שמות א א) לשמור על צביונם הלאומי ולהישאר בקדושתם – "ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה" (ויקרא רבה לב ה).