בית אלהי יעקב – פרשת ויצא

כרך א' | 249 עמ' | כריכה קשה

עיון מעמיק בפסוקי פרשת ויצא המאיר את מעלתו האחדותית של יעקב אבינו שהיא תשתית בניין הציבוריות הישראלית. הספר חושף את מערכת היחסים העדינה והאצילית שבין יעקב ונשותיו, בין רחל ולאה והשפחות ואף את דרכי התמודדותו האציליות של יעקב עם לבן הרשע.

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" – נעסוק בשאלה מדוע לא נאמר רק 'וילך יעקב מבאר שבע חרנה'? לשם מה הכפילות "ויצא… וילך"?

פרשיות חיי שרה-תולדות הן כאמור הפרשיות העוסקות ביצחק אבינו, ואילו פרשיות ויצא-וישלח הן פרשיותיו של יעקב אבינו. הרב צבי יהודה קוק זצ"ל מסביר שהמבנה הזוגי של הפרשיות מביע שני פנים: אובייקטיבי וסובייקטיבי[1]. גם בנוגע לפרשיות העוסקות ביעקב, בפרשת ויצא נפגשים עם מהותו האובייקטיבית, ובפרשת וישלח עם האופן שבו היא יוצאת אל הפועל.

מבנה הזוגיות שבפרשיות שופך אור על התיאור הכפול של הליכת יעקב לחרן. התורה מעוניינת לתאר אותה משתי זוויות: בפרשת תולדות יעקב אבינו עדיין חי בבית הוריו, נפעל לגמרי מהדרכתם ומלא התבטלות מפניהם. על כן הליכת יעקב לחרן שם מתוארת כפועל יוצא של דחיפת הוריו: "וישמע יעקב אל אביו ואל אִמו וילך פדנה ארם"[2]. כך מתגלה מהות אישיותו של יעקב מלאת הענווה, שאין לה מעצמה כלום.

לעומת זאת, בפרשת ויצא התורה מתארת את הליכת יעקב לחרן מצד עצמו, מצד התאמתה לאישיותו ולמדרגתו הייחודית.

מובא במדרש:

 

"אמר רבי הושעיא: כבר כתיב 'וישמע אל אביו ואל אמו'^[3]

ומה תלמוד לומר 'ויצא יעקב מבאר שבע'?

אלא אמר: אבא בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ

מהיכן הֻרשה [להישאר בארץ על אף הרעב] לא מבאר שבע?

אף אני הריני הולך לבאר שבע.

אם נותן לי [הקב"ה] רשות הרי אני יוצא, ואם לאו איני יוצא.

לפיכך צריך הכתוב לומר 'ויצא יעקב מבאר שבע'"[4].

 

מדרש זה לכאורה תמוה מאוד, כיוון שבפרשת תולדות נראה כי יעקב יוצא לחרן ללא עוררין, מתוך נאמנות מוחלטת לציווי הוריו. והנה מן המדרש עולה שיעקב כביכול שוקל מחדש את העניין ומעוניין לקבל אישור אלוקי מפורש ליציאתו[5]. אולם היחס שבין פרשיות חיי שרה-תולדות לפרשיות ויצא-וישלח מלמד שאין כאן חלילה ערעור מצד יעקב על ציווי הוריו, אלא מעֲבר לשלב חדש בחייו שבו הוא מופיע במלוא אישיותו העצמאית. בפרשת ויצא יתברר שציווי הוריו היה מכוון לגמרי להוציא לפועל את מדרגתו הייחודית, שהעולם כבר בָּשל להופעתה.

[1]. שיחות הרב צבי יהודה בראשית עמ' 125-124 ועוד.

[2]. פסוק ז.

[3]. בראשית כח ז.

[4]. בראשית רבה סח ה.

[5]. מדרש זה תמוה מסיבה נוספת: מדוע יעקב אבינו צריך ללכת לבאר שבע כדי לקבל רשות מהקב"ה לצאת לחוץ לארץ? הוא הרי נמצא שם! בהמשך הלימוד יתברר שבאר שבע איננה רק ציון המקום הגיאוגרפי אלא מבטאת מדרגת חיים שמכוחה יש ליעקב 'רשות' לצאת לחרן.