קול ענות אנכי שומע

יז          וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת  ק וֹ ל  הָעָם בְּרֵעֹה

וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה:  ק וֹ ל  מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה.

יח        וַיֹּאמֶר: אֵין  ק וֹ ל  עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין  ק וֹ ל  עֲנוֹת חֲלוּשָׁה

ק וֹ ל  עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ.

1. מה מלמד השימוש הרב במילה "קול" בפסוקים שלפנינו? נראה שהיה ניתן להבין היטב את תוכן הפסוק גם ללא המילה "קול".

2.         מה ההבדל בין משה ליהושע בהבנת המציאות?

3.         "ויאמר: אין קול ענות גבורה וגו'" – מדוע לא נאמר במפורש 'ויאמר משה'?

"קול ענות אנכי שֹמע"

כאשר עלה משה להר סיני יהושע "היה בתחתית ההר"[1] והמתין שם לשובו. הוא היה מצוי בתהליך של השתייכות מתמדת למדרגת משה, ציפיה וכמיהה הולכת וגדלה להופעתה במציאות. כל עת היות משה בהר היה יהושע מרוכז לעשות עצמו עוד ועוד כלי קיבול למדרגת משה וספיגתה בקרבו, ולכן "לא ידע מעשה העגל"[2].

אמנם נראה שבפסוקים שלפנינו ניתן היה לכאורה לדלג על המילה "קול", אולם השימוש החוזר בה בא להורות שהמפגש של יהושע ומשה עם העם לא היה באמצעות הראייה אלא באמצעות השמיעה. השמיעה בניגוד לראייה מאפשרת את המפגש עם מה שמעבר למציאות הגלויה. משה ויהושע טרם פגשם את העם, קלטו את מצבו בשמיעתם, בראייתם הפנימית[3]. המפגש הרוחני עם העם מורה על עומק התאחדותם עִמו עד כדי יכולת לחוות את העובר עליו.

"וישמע יהושע את קול העם ברעֹה" – אומר רש"י:

"ברֵעֹה – בהריעו…".

יהושע באוזנו הפנימית שומע קול תרועה במחנה ישראל. מה הוא מבין מכך?

"ויאמר אל משה: קול מלחמה במחנה" – יהושע מבין שעם ישראל מצוי במלחמה וקול התרועה עולה ממנה. מלחמה בתודעה הישראלית נתפסת כגורם מאיץ ללידתה של מדרגת חיים חדשה שהלכה והתגבשה במעמקי המציאות בפרק הזמן שקדם לה. באמצעות לחץ המלחמה היא בוקעת אל מרחבי הרגש והתודעה הגלויים[4]. ליהושע ברור שעם רדת משה מן ההר מתרחשת לידה של קומת חיים חדשה: במשך ארבעים היום וארבעים הלילה בהם שהה משה בהר סיני הלכה התורה ונחקקה על לוח לבה של האומה[5]. בשומעו את קולות התרועה סבר יהושע שהנה היא יוצאת מן הכוח אל הפועל באמצעות התמודדותה במלחמה עם הקמים עליה. מעתה, חושב יהושע, מתן תורה לא יהיה עוד מעמד חד-פעמי המתנשא מעל המציאות אלא התורה תתגלה באומה כעצם חייה, כתורת חיים המאירה את כל נבכיהם באור יקרות של קדושה וטהרה.

"ויאמר: אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה" – מסביר רש"י שקול ענות, מלשון מַענֶה:

"אין קול ענות גבורה – אין הקול קול עניית גבורים הצועקים נצחון,

ולא קול חלשים שצועקים ווי או ניסה"[6].

משה שולל את הבנת יהושע שהעם נמצא במלחמה, שעניינה לידה ובקיעה של כוחותיו הפנימיים. התמונה הפוכה לגמרי:

"קול ענות אנכי שֹמע" – הפעם, במילה "ענות" מופיע דגש בנו"ן המלמד על משמעות חדשה; לא מענה כי אם עינוי[7]. קול התרועה הנשמע במחנה הוא קול המְענה את הנשמה; כוחות החיים הטהורים והאידאלים באומה חנוקים וכבושים בעבודה הזרה.

"קול ענות אנכי שומע – אמר ר' אסי: קול קילוס של עבודת כוכבים"[8].

עוד אומרים חז"ל:

"וישמע יהושע את קול העם ברעה – אמר לו משה:

יהושע! אדם שעתיד להנהיג שררה על ששים רבוא

אינו יודע להבחין בין קול לקול?!"[9].

מהי התביעה מיהושע המובעת במדרש שלפנינו?

לזיהוי מדרגת העם יש חשיבות עליונה בתור מנהיג, מפני שעליו לסייע לעם להצמיח את המדרגה המתהווה בקרבו. העובדה שמשה מזהה במדויק את קול העינוי שבתרועה מורה על מוכנותו הנפשית לשמוע קול אחר ממה שהיה רוצה לשמוע. בענווה יוצאת דופן הוא מוכן להכיל את המציאות אף שהיא הפוכה לגמרי ממגמת הקודש הבוערת בו. מתוך כך הוא יודע לסלול את הדרך שתרוממה מנפילתה. הביקורת על יהושע היא אפוא שעליו להתרומם להבין שהכוחות הגלומים באומה יוצאים אל הפועל לא רק דרך מצבי עליה והתפתחויות חיוביות אלא אף דרך משברים ומצבי נפילה קשים מנשוא.

התורה אינה מציינת במפורש מי אמר "אין קול ענות גבורה וגו'" במגמה ליחס מלכתחילה מאמר זה גם למשה וגם ליהושע, כדי להורות שיהושע אכן ביטל דעתו מפני דעת רבו וחזר בו מהבנתו ש"קול מלחמה במחנה" דהיינו שהעם נמצא במצב של צמיחת מדרגה חדשה. מעתה יהפוך יהושע בשימושו את משה להיות תלמידו הגמור גם בנושא הנהגת האומה במצבי משבר והתרסקות.