מבוא למגילת רות

בס"ד

מגילת רות

מבוא מתוך הספר צמח דוד עבדך:

א. "עד שיבוא בן פרץ":

מילותיה האחרונות של המגילה "וישי הוליד את דוד" מכוונות אותנו להבין שעניינה המרכזי של המגילה הוא לפרוס את מהלך האירועים שהביאו ללידת דוד המלך. מתוך כך עלינו לברר מדוע נהגו ישראל לקרוא את מגילת רות דווקא בשבועות, ביום מתן תורה.

מובא במקורותינו שדוד המלך נולד בעצרת ונפטר בעצרת[1]. מה משמעותו של מידע זה? מה מבטאת העובדה שביום מתן תורה נפתח ואף הסתיים מעגל חייו של דוד? לידתו ופטירתו ביום נתינת התורה לישראל משקפות את מדרגת חייו. כל חייו מראשיתם ועד סופם היו מכוונים בשלמות להופעת התורה בעולם. כל חייו – כל חלקי חייו בכל מרחביהם: החל בלימוד התורה שלו דרך ניהול הממלכה, כל המלחמות שניהל וכלה במדרגת האכילה והשתייה שלו. בכל אלו הביע בשלמות את שם ד' אשר בקרבו וביטא את מגמת החיים הכללית של האומה[2].

כשעוסקים בדוד המלך יש לזכור שלא מדובר באדם פרטי אלא במלך ישראל. לכן שלמות חייו מבטאת את שלמות חייה של האומה כולה. בעבורנו, מלכות דוד היא צוהר למפגש חי עם הופעתה השלמה של התורה בעולם, דווקא בגוי גדול: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"[3] – חיים לאומיים שלמים של אומה שלמה היושבת בארצה, המביעה את קדושת החיים בכל מרחביהם.

מובא בחז"ל:

"אתה מוצא כל 'תולדות' שבמקרא חסרים

 [בכל מקום בתנ"ך כתובה המילה 'תולדות' רק בוי"ו אחת]

 חוץ משניים: 'אלה תולדות השמים והארץ'[4] 'ואלה תולדות פרץ'[5]

 וטעם גדול יש להם למה אמר 'אלה תולדות השמים והארץ' מלא,

 מפני שברא הקב"ה את עולמו ולא היה מלאך המות בעולם

 ובשביל כך הוא מלא, וכיון שחטא אדם וחוה חִסר הקב"ה כל 'תולדות' שבמקרא,

 וכיון שעמד פרץ נעשה 'תולדות' שלו מלא שהמשיח עומד הימנו [ממנו]

ובימיו הקב"ה מבליע המות שנאמר: 'בִלע המות לנצח'[6]

 לפיכך 'תולדות השמים והארץ' ו'תולדות פרץ' מלא"[7].

"תולדות השמים והארץ" כתוב מלא מכיוון שהקב"ה ברא את העולם שלם ומתוקן. עם זאת, בחטא אדם הראשון נפל העולם ממדרגתו האידאלית ועל כן משם ואילך כל ה'תולדות' חסרים. אולם בתולדות פרץ גנוז התיקון השלם לכל נטיית החטא שבאדם ולכן 'תולדות' האמור בפרץ – מלא.

"רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר:

אף על פי שנבראו הדברים על מליאתן [בשלמותם]

כיון שחטא אדם הראשון נתקלקלו

 ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבוא בן פרץ שנאמר:

'אלה תולדות פרץ… [וישי הוליד את דוד]'[8]"[9].

בן פרץ הוא דוד המלך אשר בו חיה בפועל ובגלוי מדרגת תיקונו של עולם שהיא כל תכלית נתינת התורה לישראל בשבועות.

ב. "מכאן ואילך עשו סֻלמות למלכים"

כדי להיפגש עם דוד המלך בשבועות, עם קומת החיים שהיא מגמתו השלמה של יום מתן תורה, לכאורה די היה לקרוא את פסוקי המגילה מ"ואלה תולדות פרץ" עד "וישי הוליד את דוד". מה התועלת בכל פרטי הסיפור שקדם להופעתו?

אף על פי שהלוז של המגילה הוא דוד המלך, ציון הולדתו תופס רק חלק קטן מאוד בסופה. לעומת זאת, כל השתלשלות האירועים שהביאה להולדתו מתוארת באריכות רבה. האריכות באה ללמדנו שמדרגת דוד המלך איננה חיצונית למציאות ואיננה 'הנחתה' עליה, אלא צומחת מתוכה דרך כל נפתולי החיים וסיבוכיהם. גם תיאור התולדות שבסוף המגילה מבטא זאת:

יח         וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן.

יט         וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב.

כ          וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה.

כא        וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד.

כב        וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.

מפסוקיה האחרונים של המגילה לומדים שניצניה הראשונים של מדרגת המלכות בישראל הופיעו בפרץ שילדה תמר ליהודה. אלו הלכו והתפתחו בכל דור ודור: חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון וכן הלאה. מלכות דוד היא השאיפה העמוקה ביותר של המציאות ההולכת ונבנית, הולכת וצומחת דרך כל ההתפתחויות ההיסטוריות, דרך העליות כמו גם דרך המורדות והמשברים. תיאור ייחוסו של דוד בסוף המגילה מבטא שהמציאות מטפסת שלב על גבי שלב אל הופעת מדרגתו.

בייחוסו של דוד לפרץ יש פרט יוצא דופן: "ונחשון הוליד את שַׂלמה ושַׂלמון הוליד את בֹּעז". מדוע הופך שמו של אבי בועז משלמה לשלמון?

חז"ל אומרים שהשם שׂלמה רומז לסולם. בסולם יש שלבים שבהם מטפסים בהדרגה. עד שַׂלמה, אביו של בועז, התגבשה מדרגת המלכות אט אט, התרקמה בתוך המציאות דרך כל המהלכים ההיסטוריים. אולם בדור השופטים, בימיו של שַׂלמה, אירעה פריצת דרך במהלך הופעת המלכות בישראל. פריצת הדרך מתבטאת בשינוי שמו של אבי בועז משַׂלמה לשלמון. אומרים חז"ל:

"עד כאן עשו סֻלמות לנשיאים

 מכאן ואילך עשו סֻלמות למלכים"[10].

עד תקופת שלמון קומת המלכות הלכה ונרקמה במציאות דרך הנשיאים, ולאחר מכן כבר רחשה במעמקי המציאות שקיקה פנימית להופעת ההנהגה הלאומית של ישראל דווקא דרך מלכים.

מה בין מדרגת הנשיאות למדרגת המלכות?

נשיא – מלשון התנשאות אך לא במובן השלילי של גאווה חלילה. הנשיא מייצג את התכנים האידאליים העליונים הנישאים מעל המציאות הממשית; שאיפות הקודש וערכי המוסר הלאומיים של "דרך ד' לעשות צדקה ומשפט"[11]. תפקיד הנשיא היה לנשא את העם ולהביאו לממש את ערכי הקודש והמוסר של התורה.

עד שַׂלמה אבי בועז הלכה והתגבשה תכונת המלכות בנשיאים שבשבט יהודה. הנשיאות ראתה את מגמת האומה להגשים את האידאלים האלוקיים הנעלים מהחיים עצמם. היא התאמצה לחנך את העם לדבקות בתורה, לאהבת חסד ועשות משפט.

אולם במהלך ההיסטוריה כולה, מזמן האבות דרך יציאת מצרים ומתן תורה ועד תקופת השופטים, הלכה והתגבשה בעם ישראל הכרה תת-מודעת עמוקה מאוד שלפיה עם ישראל על כל ריבוי פרטיו אינו אוסף של איברים שונים, רבים ומגוונים אלא הופעה של מהות אחת. עם ישראל הוא נשמה אחת כללית המופיעה בכל פרטיו. נשמת החיים המפעמת בכל חלקי האומה, יוצאת אל הפועל ומתגלה בדבקותה באידאלים האלוקיים ובערכי התורה והמצוות. חז"ל אומרים לנו שמִיְמי שלמון היתה עליית קומה בהבנת תכונת המלכות, הבשילה ההבנה שהאידאלים האלוקיים אינם נישָׂאים מעל המציאות אלא מבטאים את נשמת האומה החיה בכל מרחבי המציאות וממלאת אותה – "כבודו מלא עולם". כל ערכי הקודש ודרכי המוסר האלוקיות מתאימים לאומה וטבעיים לה מפני שהם מוציאים לפועל את מהותה הכללית ותכונתה העמוקה. לפי האמור, תפקיד המלך הוא לעזור לעם לבנות בקרבו את התודעה האחדותית הזו, שהעם יכיר בערכו של כל פרט מצד קישורו לכלל, מצד היותו חלק וביטוי של מהות הקודש הכללית, של נשמת האומה. אותיות 'מלך' הן אותיות המילה "כֻּלם" – "ויעשו כֻּלם אגֻדה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". המלך הוא האיבר שדרכו האומה מתעלה לראות שכל פרטי חייה הם אגודה אחת; ריבוי מערכות חיים טבעיות, לאומיות שהם ביטויים של נשמתה, של תוכן חייה הכללי.

זהו החידוש של מגילת רות. אומרים חז"ל:

"מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר"[12].

חז"ל באו לשלול את ההבנה שמגילת רות באה להפגיש אותנו עם פרטי תורה: הלכות ודינים כלשהם, הנהגות, מוסר ודרך ארץ או אידאלים אלוקיים שקיבלנו בהר סיני. מגילת רות מפגישה אותנו דווקא עם הממד הכללי של התורה, עם נשמתה, עם מגמתה העליונה החיה בתוך העולם המניעה והדוחפת אותו מבפנים. נשמת התורה היא נשמת עם ישראל המופיעה בחייו הארציים, הטבעיים והחקלאיים ומרוממת את החיים למדרגה חדשה. נשמת חיים כללית זו מנצחת את כל הסיבוכים והנפילות ומולידה דרכם את החיים בתיקונם השלם, את מלכות בית דוד.

"ולמה נכתבה [מגילת רות]?

 ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים"[13].

כדרכנו אנו מבינים את המושג 'שכר' על פי "שכר מצוה מצוה"[14]: שכר המצווה הוא עצם השפעתה הטובה המרוממת על העולם. מגילת רות נכתבה ללמדך כמה גדולים כוחם והשפעתם של גומלי חסדים. מדוע? כי במעשיהם הטובים הם חושפים את מגמתה הכללית והאמיתית של המציאות: "עולם חסד יִבָּנה"[15]. גומלי חסדים – כל אישיותם אומרת חסד והם מבררים שלעולם יש תוכן אחדותי, שהמציאות מושתתת על מגמת חיים אלוקית אידאלית המתעלה מעל כל חשבון פרטי אנוכי. למשל, כאשר אדם נותן צדקה לכאורה הוא עושה מעשה של הטבה פרטית לחברו. אבל יסוד המעשה אינו פרטי כלל וכלל אלא גילוי של אמת כללית אחדותית שהיא כל תוכנו של העולם. מעשה הצדקה חושף את שייכותו של העולם לאמת הכללית האחדותית. ממגילת רות מתברר שמצוות התורה כמתנות עניים, אינן אוסף של הוראות וחוקים אלא מעשים המוציאים לפועל את נשמת החיים הכללית הגלומה בתוך המציאות ורוקמים את הופעת אורו של משיח בן דוד, יבוא ויגאלנו במהרה בימינו אמן.