לספֹּד לשרה ולבכֹּתה

פרק כג

ב          וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן

וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.

1.         "ויבֹא אברהם" – מדוע לא נאמר מניין בא?

2.         מדוע לא נאמר רק 'ויבוא אברהם לסופדה ולבכותה' וכבר היה ברור שהכוונה לשרה?

ובלשון ה'כלי יקר' על הפסוק:

"מילת 'לשרה' הכניס בין הדבקים [בין לספוד ולבכות]

כי היה לו לומר 'לספוד ולבכות לשרה',

גם כולו [המילה 'לשרה'] מיותר כי היה לו לומר לסופדה ולבכותה".

3.         מדוע שינה הכתוב מן הסדר הרגיל והקדים המספד לבכי?

ובלשון הנצי"ב מוולוז'ין:

"דרך העולם תחילה לבכות בינו לבין עצמו

ואחר כך להספיד ברבים וכמו שכתוב 'ויקרא ד'… לבכי ולמספד'[1]"[2].

אומר הרשב"ם על הפסוק שהפועל 'לבוא' לא בהכרח מציין מעבר ממקום למקום:

"ויבֹא אברהם –

אפילו לא בא ממקום אחר אף על פי כן ראוי לומר כי בא לסופדה".

מדוע?

מבאר הרמב"ן על הפסוק:

"שנתעורר אברהם להספד הזה והתחיל לעשותו".

'לבוא'  פירושו גם להתעורר ולהתכונן אל הדבר. אברהם ידע שאין זה פשוט להספיד אישה כשׂרה, שהיתה "שרה לכל העולם כולו"[3] – בעלת השפעה כלל-עולמית בענקיות מעלתה המוסרית[4]. הוא נזקק לעורר בקרבו את המחשבות והרגשות הנעלים ביותר כדי לבטא במילותיו את רוממות מדרגתה.

אומר האלשיך הקדוש על הפסוק:

"שאם היה [הכתוב] אומר 'לסופדה ולבכותה',

היה נראה שעל היותה אשתו נתחייב בזה… לזה אמר 'לשרה'.

לומר שלא על בחינת אשתו עשה, רק למה שהיא שרה – מפאת עצמה".

על אף התכוננותו של אברהם להספד עדיין יש המפרשים שהכ"ף הקטנה במילה "לבכֹּתה" כתובה

"בעבור שלא בכה אותה לפי כבודה"[5].

ישנם קדושי עליון כדוגמת שרה אמנו, שהמילים ואף הצער על חסרונם, גדולים ככל שיהיו, תמיד יהיו קטנים מלהביע את מדרגתם.

המספד על שרה קודם לבכי עליה.

מסביר המלבי"ם על הפסוק:

"הבכי הוא קודם המספד. כמו שאמרו חז"ל: ג' ימים לבכי ואחר כך להספד.

אך זה בשאר כל אדם שתחלה יעוררו בכיה על החסרון וההעדר

שקרה להנפטר ולמשפחתו ואחר כך יעוררו הספד.

אבל בשרה היה ההספד עיקר על מעשיה ושלמותה ועל ידי ההספד עוררו הבכי".

בדרך כלל הבכי נובע מהצער הפרטי על הפרידה מהנפטר ומהכאב על שארע לו. אבל הבכי במות שרה נבע מן ההספד – מן המפגש עם רום מעלתה. דברי ההספד הותירו בלבות האנשים רושם עז והתפעלות מגודל צדקותה. לכן הבכי נבע מתחושת החסרון הכללי שבהסתלקותה וביטא את עומק השאיפה להתרומם אל מעלתה ולהשלים את העדרה. מות שרה הפך מנוף להתעלות גדולה בעולם כפי שמתברר בהמשך הפרק.