ויצא, פרשת השבוע
ותגנֹב רחל את התרפים
בראשית לא
יט וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ
וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.
א. מדוע רחל גנבה את התרפים?
ב. מדוע לא נאמר רק 'ותגנוב את תרפיו'? לשם מה ההדגשה "אשר לאביה"?
"ותגנֹב את התרפים אשר לאביה" – המילים "אשר לאביה" מפנות את תשומת הלב להבין שגניבת התרפים נבעה דווקא מתוך יחס לאביה, מתוך חפצה בטובתו ובתיקונו.
אומרים חז"ל:
"אמרה: מה אנא מזיל לי [מה אני הולכת לי]
ונשבוק הדֵין סבא בקלקולֵה [ונעזוב את הזקן הזה בקלקולו]?"[1].
אף על פי שמספר פסוקים קודם לכן אמרה רחל עם אחותה: "העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו" לא כהה חפצה לרצות בטובתו ובתיקונו. היא איננה רואה את ההבדלה שבין ישראל לעמים במובן שלילי של דחייתם והרחקתם, אלא כהבדלה המאפשרת את תיקונם[2].
מתוך כך יש לשאול:
א. הכיצד חשבה רחל שבגניבת התרפים תביא לתיקונו של אביה, הרי מיד יכין לו תרפים חדשים ומה אם כן הועילה בגניבתם?
כך שואל האברבנאל:
"איך נתפתתה רחל לגנוב את התרפים אשר לאביה.
האם חשבה להרחיקו מעבודת כוכבים ומזלות כדבריהם ז"ל –
באמת סכלות גדול יהיה זה לה,
בחשבה כי לעת זקנתו בתו תטה את לבו.
ועם היות שנגנבו ממנו התרפים יעשה לו אלהים אחרים תחתיהם?!"[3].
ב. מדוע לא השליכה את התרפים לאיזה בור בדרך, שיברה או שרפה אותם, כפי שיש לנהוג על פי התורה עם עבודה זרה – לגדעה ולאבדה מן הארץ, מדוע לקחה אותם עִמה?
תחילה יש להבין מהם התרפים ומה תוכנם. התרפים הם סוג של טכניקת שימוש בכוחות טומאה של כישוף על מנת לדעת נסתרות[4]. באמצעות התרפים "היה [לבן] יודע בכל מה שבקש לדעת"[5]. מדוע היו התרפים חשובים ללבן?
מפני שהעניקו לו כוח ושליטה על המציאות כך שהיה יכול להוביל אותה לטובת האינטרסים שלו. התרפים היוו עבורו מקור עוצמה וביטחון. הם היו האלהים שלו – "למה גנבת את אלהי?" הוא יֹאמר ליעקב בעוד מספר פסוקים. מה משמעות העובדה שלבן סוגד לכוחות המעניקים לו שליטה על המציאות?
מובנה הוא אפוא סגידה לעצמו, לרצונותיו ומאוויו השפלים.
הרמב"ן מסביר מדוע נקראו התרפים בשם זה:
"והמִלה נגזרת מלשון רפה ידים[6]
השמוש בתרפים משקף חולשה פנימית, רפיון רוחני הנובע מתפיסה שגורל האדם אינו תלוי בו ובמעשיו, אלא בגורמים חיצוניים כגון כוכבים ומזלות, חברה, כסף וכד'. חוסר אמונה בכוחו האלוקי של האדם משאיר אותו נמוך קומה, ומסיר מעצמו אחריות למעשיו, מפני שלשיטתו אין למעשים השפעה על גורלו. התרפים אם כן הם ביטוי לאידאולוגיה שלמה של רשע המרוקנת את החיים מתוכנם האמיתי ועל כן היא מהרסת ומחריבה את העולם[9].
רחל אמנו בוודאי העריכה שגניבת התרפים לבדה לא תועיל שהרי מיד היה משיג לעצמו תרפים חדשים. על כן יש מקום לומר שהתכוונה לפעולת תיקון עמוקה ויסודית שתסייע לאביה להשתחרר לגמרי מנטייתו לעבוד עבודה זרה.
אומר המדרש:
"כדי לעקור [מן השורש] עבודת כוכבים ומזלות מבית אביה נתכוונה"[10].
הכיצד?
רחל אמנו נתכוונה להוציא יקר מזולל, ולהפך את תוכנם השלילי המהרס של התרפים לתוכן חיובי נעלה. היא ידעה שכדי לעקור את העבודה הזרה מן העולם אין די להכריז שהיא הבל ורעות רוח אלא יש לברר את החלק הטוב שבה מתוך ים הזוהמה והטומאה.
מובא בכתבי הרב קוק:
"כל מה שמתפשט ונראה כמו דבר רע וכעור בחיים ובפעל
איננו כי אם לבוש חצוני של הדבר הטוב…
כי הלא הכל ממקור העליון, ממקור הטוב והמיטיב ב"ה יצאו ויוצאים.
אבל מאחר שלבושים רעים ישנם
צריכה העבודה הקדושה הזאת מלאת חכמת אלהים אומנות קדושה…
ולא בשכל אנושי מוגבל, אפשר לבוא עד הגבול הקדוש הזה
של החזרת כל הרע לטובה
כי אם באמונה גדולה ובאומנות קדושה רבה
באים לעבוד את העבודה הקדושה הנוראה והטהורה הזאת,
שאינה נעשית כי אם על פי יחידי הבחירים שבגדולי הדורות וקדושיהם…
אנשים אשר כח בהם לעמוד בהיכל מלכו של עולם,
ויודעים את עומק מלאכת שמים זאת,
להפכא מרירו למתיקו וחשוכא לנהורא [להפך מר למתוק וחושך לאור]"[11].
עם ישראל מצטיין ביחידי סגולה ענקים ברוחם, כרחל אמנו וכיוסף הצדיק המוכשרים לרדת אל עולמות הרשע והטומאה, כדי לברר את השקר שבהם ולהעלות את הניצוץ הטוב שבתוכם. הם מזהים את זוהמת הרשעה ומסוגלים להישאר במלוא טהרת מידותיהם וישרותם המוסרית מבלי להתפעל ולהתרשם ממנה כהוא זה.
אמנם הדרך שקבעה התורה להתמודד עם העבודה הזרה היא "אבד תאבדון… ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון" "מפני שעמדה תורה על סוף דעתן של בריות שהֶרגלים החשכים יוסיפו להם ירידה וטומאה"[12]. אולם מדרגתה העליונה של רחל מאפשרת לה שלא להשמיד את התרפים אלא לקחת אותם עִמה כדי לעבוד את עבודת הקודש הגדולה, עבודה רוחנית עליונה החותרת לגלות את נקודת האור שבתרפים עצמם.
מסביר הרב קוק:
"עצם נטית האמונה היא באה מפני העריגה
הנמצאת בנפש האדם לאלהים אמת…
אלא שקודם שההכרה של זאת התביעה היא מתבררת יפה יפה
היא מתעכרת בצלילים ודמיונות של עבודה זרה"[13].
עומק הרצון לשאול בתרפים נובע מחפץ אידאלי עמוק מאוד של האדם להיפגש עם האמת האלוקית הגדולה שהיא מעבר לחיים עצמם. אלא שבהעדר ידיעה ועמל מוסרי הלכה 'נטיית האמונה' ונתגשמה והופיעה בצורתה המשובשת והעכורה, בלבוש של פרטיות ורשעות. את מקורו האידאלי של החפץ לשאול בתרפים רצתה רחל לברר וכך לתקן את נטייתו העכורה של אביה לעבוד עבודה זרה.
"כל מה שיש בקדושה יש כנגדו בטומאה, כקוף בפני אדם
ותרפים אלו בטומאה הם כנגד אורים ותומים שבקדושה"[14].
באורים ותומים, הנעשים על פי ציווי אלוקי מדויק, מתגלה החפץ לשאול בתרפים בטהרתו – החפץ לכוון את מעשי האדם באופן שיהיו תואמים לגמרי את הרצון האלוקי.
אומר רבנו בחיי שבזכות גניבת התרפים של רחל מובטחים אנו שתעקר לגמרי מן העולם כל עבודת הגילולים.
"ומה שגנבה אותם כדי לעקור עבודת גילולים מבית אביה
וכן הקב"ה הבטיח לבניה להעביר עבודת גילולים מן העולם.
הוא שכתוב 'והאלילים כליל יחלוף'[15]"[16].
עבודת הקודש של רחל גם אם לא פעלה את פעולתה לשעה הרי ששאיפת הקודש העליונה שבה הטביעה במציאות את מדרגת תיקונה הגמור מטומאת העבודה הזרה.
עוד יש מקום לשים לב לכך שהתורה הקדימה לתאר את גניבת התרפים על ידי רחל לגניבת יעקב את לב לבן. רחל מבררת את שאיפת הקודש העליונה של תיקון עולם במלכות שדי העומדת ביסוד ההכרח להחיש את צעדיה של המשפחה לשוב ארצה כנען ועל כן אין עוד מנוס מגניבת לב לבן. התיקון היסודי של המציאות מעומק מחשכיה ונפילותיה המוסריות הוא נשמת ומגמת וכל תוכן הבריחה של יעקב מלבן.
[1] בראשית רבה עד ה.
[2] עיין זרע אברהם אהבי א' הוצאת מעמק חברון עמ' 70-69.
[3] אברבנאל לפסוק א.
[4] עיין תנחומא ויצא יב.
[5] זוהר, מובא בתורה שלמה בראשית לא הערה מג.
[6] שמואל ב יז ב.
[7] שמות ה יז.
[8] רמב"ן לפסוק יט.
[9] עיין חוברת קום לך אל נינוה, נ' גאלדור עמ' 76-75.
[10] תנחומא ויצא יב.
[11] עולת ראיה עמ' קלז ד"ה "ועשית".
[12] עין איה שבת ח"ב עמ' 65 פסקה עג.
[13] שם.
[14] ערבי נחל דרוש ג לשבת הגדול.
[15] ישעיהו ב יח.
[16] רבנו בחיי לפסוק יט.
