ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה

אסתר פרק ג

ב          וְכָל עַבְדֵי  הַ מֶּ לֶ ךְ  אֲשֶׁר בְּשַׁעַר  הַ מֶּ לֶ ךְ

כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ  הַ מֶּ לֶ ךְ

וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.

ג          וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי  הַ מֶּ לֶ ךְ  אֲשֶׁר בְּשַׁעַר  הַ מֶּ לֶ ךְ  לְמָרְדֳּכָי:

מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת  הַ מֶּ לֶ ךְ ?

ד          וַיְהִי בְּאָמְרָם {כְּאָמְרָם} אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם

וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי.

1.         "וכל עבדי המלך… כֹֹּרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך" –

א. מדוע המגילה מתארת קודם שכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן ורק אחר כך שזו מצוות המלך? לכאורה היה צריך להיות כתוב 'ויצו המלך את עבדיו אשר בשער המלך לכרוע ולהשתחוות להמן ויעשו כן'[1].

ב. "כי כן צוה לו המלך" – מדוע "לו", להמן? הרי הציווי היה עליהם, על עבדי המלך ולא עליו.

2.         "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" –

א. מדוע מרדכי לא קיים את הצו המלכותי? הרי בהצלת אחשוורוש מפני בגתן ותרש ראינו שהוא מכבד ומוקיר את כוח המלכות. מה עוד שבהתנהגותו הכניס עצמו ואת כל ישראל לסכנה איומה.

ב. מדוע התיאור מופיע בלשון עתיד ולא 'ומרדכי אינו כורע ואינו משתחוה' בלשון הווה, כמו שכתוב על עבדי המלך "כֹּרעים ומשתחוים"?

3.         "ו מ ר ד כ י  לא יכרע ולא ישתחוה ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך  ל מ ר ד כ י" – א. לשם מה יש להדגיש שוב שמדובר בעבדי המלך "אשר בשער המלך"? זה הרי ברור מהפסוק הקודם.

ב. מדוע לא נאמר 'ויאמרו לו עבדי המלך'? לשם מה נזכר פעמיים שמו של מרדכי?

4.         "וַיְהִי בְּאָמְרָם {כְּאָמְרָם} אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְ לֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם" –

א. מדוע לא נאמר 'ובאומרם אליו יום ויום לא שמע אליהם'? מה מוסיפה המילה "ויהי"? ב. מה משמעות היחס בין הכתיב לבין הקרי?

ג. מה מוסיפה וי"ו החיבור במילים "ולא שמע אליהם"?

5.         "ויגידו להמן" –

א. מדוע לא נאמר 'ויאמרו להמן'? מה מלמדת לשון 'הגדה' דווקא?

ב. מדוע הלשינו על מרדכי?

ג. לשם מה היה צריך להגיד להמן, וכי לא ראה בעצמו שמרדכי לא משתחוה לו?

6.         "לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי" –

א. מה פירוש הדבר שיעמדו דברי מרדכי שהוא יהודי?

ב. משמע מן הפסוק שתשובת מרדכי לשאלת עבדי המלך "מדוע אתה עובר על מצות המלך?" היתה: 'כי אני יהודי'.

1. איך תשובתו עונה לשאלתם? וכי ליהודי יש היתר לזלזל במלכות?

2. מדוע תשובת מרדכי 'כי אני יהודי' אינה מופיעה בסמוך לשאלה "מדוע אתה עובר את מצות המלך"[2]?

"לא יכרע ולא ישתחוה"

ראינו שאחשורוש מאציל על המן סמכויות שלטון וניהול כך שהוא למעשה מרוקן מתוכֶן את תפקידו כמלך, ונשאר מעֵין 'בובה'. מה משמעות התוספת שאחשורוש מצווה את כל עבדי המלך להשתחוות להמן?

בארמון המלך אין נהוג להעניק כבוד אלא למלך לבדו. העובדה שאחשורוש מצווה את העבדים שבשער המלך, בעלי המשרה השיפוטית בארמון, להשתחוות להמן בתוך ארמונו גורמת להקל בכבוד המלכות ולערער על סמכותה. בהאצלת הסמכויות הרחבות על המן ובהענקת רוב הכבוד לו, אחשורוש מחליש את תוקף מלכותו.

אומר המלבי"ם שאחשורוש נתן להמן:

"יתירא [מעלה יתירה] שכל עבדי המלך אף שיושבים בשער המלך

יכרעו וישתחוו לו, כי מנִמוסי המלכים

אשר במקום אשר שם המלך לא ינהגו כבוד לשום אדם

כי בזה מיקל כבוד המלך אם יכבד אחד מעבדיו לפניו

[וכמ"ש שאוריה החתי מרד במלכות בית דוד שמפני שקרא ליואב בפני דוד אדוני]

ואחשורוש מחל על כבודו וצוה שגם בשער המלך יכרעו להמן"[3].

"כי כן צוה לו המלך" – למענו, למען האדרת כבוד המן[4]. מכאן נבין מדוע כתוב "כֹּרעים ומשתחוים להמן" לפני "כי כן צוה לו המלך". ברגע שאחשורוש האציל סמכויות רחבות על המן, המן הפך להיות המלך בפועל, והאווירה של ריבוי הכבוד כלפי המן היתה טבעית וספונטנית עוד טרם ציווה המלך לכרוע ולהשתחוות לו. אחשורוש הוציא צו מלכותי שביטא את הלוך הרוח בממלכה. אמנם "עבדי המלך אשר בשער המלך כֹּרעים ומשתחוים להמן כי כן ציוה לו המלך" – מפאת ציווי המלך, אבל העובדה שתיאור הכריעה וההשתחוויה בא לפני הציווי מרמז שהציווי נבע מתוך כניעה לאווירה שהשתררה.

מרדכי לא יכול היה בשום פנים ואופן לתת יד לשקר הגדול שבהתנהגות אחשורוש. אמנם כפי שראינו הוא תמך במלכות, ראה בה חשיבות ש"אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". הוא הבין שהקב"ה 'ממליך מלכים', והוא נתן לאחשורוש את כתר המלוכה. אולם דווקא בשל כך עליו להיות מלך – להנהיג את ממלכתו בתקיפות וברוממות של מלכות, ולא מתוך החלשת תוקפה וטשטוש סמכויותיה[5]. "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול"[6] מכיוון שמבלי כבודו אין תוקף לשלטונו ואין אימתו על נתיניו. כך מתמוססות אשיות המוסר האנושי.

מלבד זאת, מרדכי התנגד עקרונית גם למגמה שמכוחה החליט אחשורוש לגדל את המן ולהאציל עליו סמכויות יתר. כפי שראינו הסיבה לכך היתה אידיאליזציה של העולם, השלטת המגמה הפלורליסטית החותרת לשלום, שיוויון ואחדות בממלכה. מרדכי ידע שיסודה העמוק של מגמה שלטונית זו הוא מלחמה חזיתית בקב"ה ובעם ישראל. הפלורליזם כפי שבארנו לעיל שולל את קיומה של אמת אלוקית מוחלטת ודוחק לקרן זווית את רגליו של עם ישראל המייצג אותה. מרדכי יודע שבשום פנים ואופן לא יהיה ניתן להביא את העולם לתיקונו ולאושרו מבלי שעם ישראל יהיה מרכזו.

יש מקום לשים לב שבשני הפסוקים ב-ג בהם מתוארת נאמנותם המוחלטת של עבדי המלך למצוותו מופיעה המילה "המלך" שש פעמים. המספר שש מבטא ששה צדדים, את כלל המציאות – ארבע רוחות השמים, למעלה ולמטה. המגילה רומזת אפוא שעבדי המלך ראו במלכות אחשורוש את 'חזות הכל', ועל כן ראו עצמם עבדים נאמנים ומוחלטים שלה. אבל מרדכי לא היה יכול בשום פנים ואופן להיות עבד למלכות הרואה בעצמה את המטרה, את הפסגה של הכל. מרדכי הוא עבד ד' ורצון ד' לבדו הוא 'חזות הכל' בעבורו. לשיטתו, העולם על כוחותיו גם הרמים והנישאים ביותר אינם אלא ענפים שדרכם מתגלה מגמתו העליונה והאינסופית של הקב"ה.

יוצא אפוא שבעומק העניין מרדכי לא הכניס את ישראל לסכנה. הסכנה כבר היתה קיימת בעצם מינויו של המן והשלטת המגמה הפלורליסטית בעולם ביתר שאת וביתר תוקף. בעצם עליית המן כבר נגזרה כליה על ישראל ועל כל הופעת שם ד' בעולם. לפיכך לא רק שלמרדכי לא היה מה להפסיד אלא שבהתנהגותו "לא יכרע ולא ישתחוה" נתן לעולם סיכוי לחזור לשפיותו. העובדה שמרדכי אינו כורע ומשתחוה מבטאת את קיומה של אמת עליונה שהיא נשמת אפו של העולם שאינה מאפשרת להיכנע לתפיסות חיצוניות ושקריות. מרדכי סייע לעולם להיפגש עם מגמתו האחדותית, האידאלית, הטהורה והמוחלטת שהכל צריכים להיות כפופים אך לה.

התנהגותו נבעה מצפיית עתיד העולם ומימוש ייעודה השלם של המציאות ועל כן נאמר "לא יכרע ולא ישתחוה" בלשון עתיד. עבדי המלך לעומת זאת, "כורעים ומשתחוים" בהווה. התנהגותם מלמדת על שעבודם לצד החיצוני ההווי של החיים: הנאות ותענוגים.

"מדוע אתה עובר את מצות המלך?"

"ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך" – ההדגשה מלמדת שטענתם של עבדי המלך כלפי מרדכי "מדוע אתה עובר את מצות המלך?" נבעה מתוקף תפקידם כשופטים ודיינים הממונים על החוק והמשפט בממלכה. הם לא יכלו לעבור לסדר היום אל מול התופעה שאחד מחשובי הממלכה ויקיריה היושב בשער המלך עובר על מצוות המלך. "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר?"[7] – שאר אזרחי הממלכה?! התנהגות מרדכי ממוטטת לכאורה את כל אושיות הסדר הממלכתי.

עבדי המלך לא זלזלו במרדכי. הם הכירו במעלתו הרמה, ביושרו ובמוסריותו ועל כן הבינו שאם מצא לנכון לנהוג כך מוכרחת להיות לו סיבה רצינית שאחריה רצו להתחקות.

כך מובא בדברי ר' שלמה אלקבץ:

"כי הם לא יחשבו היות מרדכי יהיר וזד חלילה

כי הם מכירים מעלתו ומדרגתו ולכן שואלים את פיו

יגיד להם טעמו של דבר"[8].

עבדי המלך אשר בשער המלך לא שנאו את מרדכי ולא רצו 'לערוף את ראשו', להפך היו "חפצים לצדקו"[9], למנוע ממנו הסתבכות מיותרת עם החוק, ולפיכך שאלו אותו:

"מה יקחך לבך למרות [להמרות] מאמר המלך

מה שאין שום שר וגדול עושה?…

ומדוע אתה לבדך תחטא בזה, כל שכן כי אתה כאחד מעבדי המלך…

והיה ראוי לך לגעור במי שיעבור מצות המלך, לא שתעבור אתה על מצותו…

כי אין טוב וכבוד וגדולה כקיום מצות המלך"[10].

לפיכך נאמר "ויאמרו למרדכי" ולא 'לו'. הם פנו אליו מצד שמו, מצד מעלת אישיותו האומרת 'כבוד' ומכבדת גם את המלכות.

"ויהי באמרם אליו יום ויום"

אילו היה נאמר רק 'באמרם אליו יום ויום לא שמע אליהם' בלי וי"ו החיבור, היה המובן שבכל יום ויום שדיברו אִתו וניסו לשכנעו לחזור בו מלעבור על מצוות המלך הוא פשוט לא שם לב אליהם. וי"ו החיבור מלמדת שלפנינו סיבה ותוצאה: דווקא הפצרותיהם המתמשכות הוציאו אל הפועל במרדכי קומה איתנה של אי-שמיעה אליהם, של התרכזות והתמקדות הולכת וגדלה באמת הפנימית של המציאות שהיא לבדה צריכה להתברר. על כן נאמר גם "ויהי באֹמרם ולא שמע אליהם" – נתהוותה בקרבו קומת חיים שלמה של חוסן נפשי וחוסר יחס גמור לכל הפצרותיהם החיצוניות לכבד מלכות שלמעשה כבר איננה מלכות. זו גם משמעות הקרי והכתיב: אף על פי שבפועל אמרו לו יום ויום – "באמרם אליו", נחשב הדבר "כאמרם" – כאילו אמרו, שאין באמירתם שום מציאות, כ'קליפת השום'.

אמנם משמע מן הכתוב שמרדכי ענה להם תשובה – "כי הגיד להם אשר הוא יהודי"; הוא הסביר להם שמתוקף היותו יהודי אינו יכול להשתחוות להמן, לשום כוח המייצג מרידה בקב"ה אף בעקיפין, אך תשובתו איננה מובאת סמוך לשאלתם. מדוע?

שני הסברים לדבר:

א. כדי ליצור את הרושם שכביכול לא ענה להם. המגילה רוצה לרמוז שגם כאשר ענה להם היה זה מתוך חוסר יחס מוחלט למגמת שאלתם להניאו מהתנהגותו. שאלותיהם לא נגעו ללבו כלל וכלל. ההחלטה שלא לכרוע ולא להשתחוות להמן היתה אצלו בגדר 'יהרג ואל יעבור'.

ב. באמת לא ענה להם. אבל מתוך הערכתם את מרדכי ורצונם בשלומו ובטובתו, הם התרוממו מעצמם לקלוט את סיבת סירובו להשתחוות להמן, הנעוצה בהיותו יהודי המשתחווה לד' אלוקיו לבדו. הבנתם היתה כה בהירה עד כי נחשב הדבר כאילו הגיד להם במפורש שהוא יהודי[11].

"ויגידו להמן" – לשון הגדה במקרא מורה גם על אמירת דברים בפירוט ובהרחבה[12]. על כן יש מקום לומר שעבדי המלך לא רק מסרו להמן את המידע שמרדכי אינו כורע ומשתחווה לו אלא אף פירטו בפניו את השקפת עולמו היהודית שאינה מאפשרת לו לעשות זאת.

הם לא מיהרו לדווח להמן על דבר התנגדותו של מרדכי להשתחוות לו אלא לאחר ימים רבים – "יום ויום". להורות שלא פעלו מתוך שנאה או נקמנות כלפיו אלא כדי "לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי" – התגלתה בהם שקיקה אמיתית לבחון את עמידתה של אמונת מרדכי. הם רצו להיווכח האם באמת קיימת אמת מוחלטת בחייהם של היהודים שהיא לבדה חזות הכל ואין בִּלתה.

כך מובא בפירוש ר' שלמה אלקבץ על המגילה:

"ויגידו להמן – … כי לא הגידו זה בדרך איבה ושנאה, אלא לראות היעמדו,

כלומר אם יש להם העמדה וקיום"[13].

מטרתם היתה לבדוק האם האמת של מרדכי תעמוד במבחן ותנצח. אם כן הרי שהיא האמת המוחלטת שאך בפניה יש לכרוע ולהשתחוות. מתגובת עבדי המלך היושבים בשער המלך להתנהגות מרדכי רואים, שהם הושפעו ממנו לטובה – מטהרתו, מן האמת, היושר והטוב שבו.

שאלנו גם מדוע היה על עבדי המלך להגיד להמן, וכי מעצמו לא ראה שמרדכי אינו כורע ואינו משתחוה לו.

מסביר בעל פירוש יוסף לקח על המגילה:

"שהמן מרוב גאות לבו לא היה מביט אל הכורעים ומשתחוים לו

כמנהג זקופי הקומה ונטויי הגרון"[14].

המן המנופח מגאווה ושחצנות לא ישפיל מבטו אל עבר הפחותים והנמוכים ממנו.