בראשית יח
ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ?
וַיֹּאמֶר: הִנֵּה בָאֹהֶל.
י וַיֹּאמֶר: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ
וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו.
1. מדוע בכלל שאלו המלאכים את אברהם "איה שרה אשתך?", וכי לא היו יודעים מעצמם
היכן היא? אלא ש"אף על פי שהיו יודעים היו שואלים"[1] – מה אם כן היתה מטרת
שאלתם?
2. "ויאמרו אליו איה שרה אשתך" – מכיוון שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות[2] נשלחו
לאברהם שלושה מלאכים: "אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם"[3]. לפי זה רק מלאך אחד, זה שבא לבשר את שרה היה צריך לשאול את אברהם "איה שרה אשתך". מדוע אם כן כל המלאכים שואלים זאת?
3. לשם מה יש לבשר שוב לאברהם כי יוולד לו בן משרה, הרי נתבשר בכך בפרק הקודם של
ברית המילה?
4. "והנה בן לשרה אשתך" – הבן הזה הוא לשרה בלבד?! מדוע אין המלאך אומר "והנה בן
לכם"?
5. "ושרה שֹמעת" – מדוע לא נאמר 'ותשמע שרה'?
6. "ושרה שֹמעת פתח האֹהל" – מדוע לא נאמר ששמעה מפתח האוהל?
7. "והוא אחריו" – מי היה אחרי מי ומדוע כל כך חשוב לציין זאת?
"איה שרה אשתך?"
הבשורה על לידת יצחק צריכה להופיע בשני שלבים:
א. בברית המילה על ידי הקב"ה לאברהם – "ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת"[4].
ב. בהכנסת האורחים על ידי המלאכים לשרה – "כעת חיה והנה בן לשרה אשתך". המלאכים
מבררים לאברהם שהבשורה היא לשרה ולא לו, כדברי אור החיים הקדוש על הפסוק:
"ויאמרו אליו איה וגו' – פירוש להיות שהבשורה שבא עליה המבשר
היה לבשר שרה ורצו לגלות לאברהם שלבשר לשרה באו ולא לו
לזה אמרו לו 'איה שרה' פירוש שאליה באנו לבשר,
והשיב אברהם הנה היא באֹהל לשמוע כל אשר תאמרו לה".
יש לשאול מדוע בכלל היה צריך לבשר לאברהם ולשרה על הולדת יצחק? הרי הקב"ה כבר הבטיחם זרע שממנו יוולד עם ישראל. וכי מה היה קורה אילו שרה היתה הרה ללא הבשורה?! היא כבר היתה מבינה שהנה ההבטחה האלוקית מתגשמת.
בשלב זה עדיין לא נשלמו ההכנות ללידת יצחק אבינו. אין זה פשוט כלל וכלל שיצחק יופיע בעולם; באישיותו הוא מגלם את מידת הדין[5], דהיינו את מדרגת החיים כפי שעלה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם תחילה ללא שיתוף מידת הרחמים[6]. עולם שאינו זקוק למידת הרחמים הוא עולם ללא נפילות, מפני שכל חלקיו מתאווים להגשים את רצון ד' ללא שום הווא אמינא של חטא. זו היתה מדרגת חייו של יצחק אבינו מראשית יצירתו. כל כוחות חייו היו כבר מתוקנים לגמרי ומותאמים באופן מוחלט למגמות האלוקיות האידאליות. הוא אינו זקוק למידת הרחמים כיוון שאין חשש שיפול. הופעת יצחק בעולם מביעה את מידת הגבורה האלוקית שבה מדרגת חיים כה נעלה ושלמה מופיעה בתוך עולמנו החסר – "קדיש על ארעא עובד גבורתיה".
הבשורה על לידתו היא אפוא חלק מהכשרת הקרקע להופעתו. משום כך יש צורך בשתי בשורות דווקא: בשורה לאברהם ובשורה לשרה. כאשר הם מתבשרים על הולדת יצחק אין זו רק בשורה פרטית להם שאם כן היו יכולים להתבשר יחד. אברהם אבינו הוא "אב המון גוים"[7] ושרה היא "שרה על הכל"[8] ועל כן כשהם מתבשרים כל העולם כולו מתבשר עִמם. כשהם שומעים את דבר ד' האנושות כולה קולטת אותו במעמקיה.
אברהם אבינו הוא ה'איש' – הצד הדומיננטי אצלו הוא השכל, הרוח והאידאלים האלוקיים העליונים. כשהוא מתבשר על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, משמעות הדבר היא שהבשורה על לידת יצחק נקלטת במציאות ברבדיה הרוחניים, הפנימיים, ופועלת להכשיר את הצדדים ההכרתיים, התודעתיים של המציאות להכיל בקרבם את מדרגת יצחק. העולם סופג אל תת-הכרתו את הרעיון של הופעת יצחק, את שייכותו למדרגת חיים מוחלטת ונעלה כל כך.
שרה היא ה'אישה' – "אם כל חי", הצד הדומיננטי אצלה הוא נטיית החיים האצילית, המוסרית הטבעית לה – "תורת חסד על לשונה", "כפה פרשה לעני". אצלה הקדושה מופיעה כעצם החיים, "שעשני כרצונו"[9] – קרובה לרצונו[10]. על כן כאשר הבשורה נאמרת לשרה מפי המלאך היא נקלטת במציאות גם ברבדים הממשיים של החיים – על ידי המלאכים המייצגים את כוחות הטבע[11] – ועל כן עם בואם גופה של שרה חזר לתפקד כבימי נעוריה – אותו היום "פירסה נידה"[12].
הרשמים האלוקיים חודרים למציאות באופן הדרגתי לרוממה שלב על גבי שלב לקראת הופעת יצחק אבינו.
לשאלת המלאכים "איה שרה אשתך?" היתה מגמה נוספת. היא נועדה לחשוף את רום מעלת שרה ואת מדרגת חייה האידאלית והשלמה. עניין זה עקרוני מאוד במהלך הכשרת הקרקע ללידת יצחק אבינו.
מובא בחז"ל:
"ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל –
להודיע ששרה אמנו צנועה היתה"[13].
מה טיבה של הצניעות המתגלה בהיות שרה באוהל? מדוע הצניעות קשורה לאוהל? האם אישה שאינה נמצאת באוהל לא יכולה להיות אישה צנועה?
התשובות לשאלות יתבררו מן המילים: "ושרה שֹמעת פתח האֹהל והוא אחריו".
אילו שמיעת שרה את דברי המלאך היתה רק שמיעה באוזן, היה צריך להיות כתוב 'ותשמע שרה מפתח האֹהל'. אבל התורה התנסחה בלשון הווה – "שֹמעת", כדי לומר שלא מדובר בשמיעה מקרית חד-פעמית של דברי המלאך, אלא השמיעה היתה תכונתה הקבועה של שרה כמבואר בדברי אור החיים הקדוש על רבקה אמנו[14]. היא היתה קשובה ומחוברת תמיד אל זרמי החיים האידאליים שבתוך המציאות ואל תנועותיה הפנימיות. מתוך כישרונה זה הטיבה לשמוע גם את דברי המלאך. לא רק בשמיעה קולית אלא ברוח קודשה – היא קלטה את הבשורה בשמיעה פנימית.
מנין נבע כישרון השמיעה הפנימי של שרה אמנו?
"ושרה שֹמעת פתח האֹהל" – "פתח האֹהל" אינו ציון המקום שממנו שמעה שרה את דברי המלאך שאז היה נאמר 'מפתח האהל'. את משמעותו העמוקה של הביטוי 'פתח האהל' נלמד מן הפסוק הפותח את הפרשה: "וירא אליו ד' והוא יֹשב פתח האֹהל". גם כאן נעדרה מילת היחס המורה על מקום, שכן אברהם ישב בפתח האוהל. הכתוב מאותת שאין הכוונה רק לתיאור מקום. מהי אם כן משמעותו של הביטוי?
כשאברהם יושב בפתח אוהלו "לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו"[15] מרוב חפצו להתנדב ולהיטיב עם הבריות, נובע הדבר ממעמד נפשי ותודעתי שבגללו הוא יושב שם. 'פתח האוהל' הוא המקום המחבר בין החוץ לפנים, בין רשות היחיד לרשות הרבים. העובדה שהוא יושב בנקודת החיבור הזו משקפת את תכונת נפשו הענקית המאחדת בהרמוניה נפלאה את חיי המשפחה עם חיי החברה. אלו אינם עומדים אצלו בסתירה, אלא מביעים תוכן אחד, מהות אחת – גילוי שם ד' בעולם אשר הוא נשמת הכל. תוכן החיים האחדותי המתגלה בקשר שבינו לבין שרה – "שכינה ביניהם", הוא תוכן החיים אותו הוא שואף לגלות בכל מרחב החיים הכללי. יוצא אפוא שהתורה חפצה להפגישנו בראש ובראשונה עם מעמדו הנפשי ותודעתו האמונית של אברהם אבינו שמכוחם הוא יושב בפתח האוהל ועל כן השמיטה את מילת היחס 'ב'.
"ושרה שֹמעת פתח האֹהל והוא אחריו" – גם אצל שרה הביטוי 'פתח האֹהל' מביע את מעמדה הנפשי ההשקפתי שכתוצאה ממנו זכתה להיות 'שומעת' תמיד; שמיעה פנימית ברוח הקודש. אולם 'פתח האוהל' של שרה שונה מזה של אברהם. שרה לא נמצאת במקום המחבר בין הפנים לחוץ, בין חיי החברה וחיי היחיד. 'פתח האוהל' שלה "הוא אחריו" – אחרי המלאך שעומד בתוך אוהל אברהם[16]. ללמדנו ששרה נמצאת בקו המחבר בין אוהלה לאוהל בעלה, אוהלה נושק לאוהלו. משמעות הדבר שהיא שומעת את דברי המלאך מתוך השקתה המוחלטת לאברהם. שרה היא כל כולה 'אשת אברהם', מכילה אותו בקרבה ומוציאה לפועל את מדרגת חייו היחודית. בזה היא רואה את כל תכליתה. מעומק ענוותנותה והתבטלותה מפני אברהם אישהּ, מפני גובה החיים האידאלי שבו, היא זוכה לקרבת אלוקים ולרוח הקודש[17]. זו הצניעות הגלומה במילים "הנה באֹהל" – צניעות האישה היא בראש ובראשונה בכך שאינה רואה עצמה עומדת בפני עצמה אלא נפעלת מאישהּ.
גילוי תכונת הצניעות של שרה אמנו נחוץ ביותר כחלק מהכשרת המציאות ללידת יצחק אבינו.
יצחק אבינו כל כולו 'נפעל' מן הרצון האלוקי, מן הדחפים האלוקיים והאידאליים שבתוך המציאות, ללא התערבות הצד האנושי הטבעי[18]. הענווה המוחלטת הזו אינה יכולה להיוולד בעולם טרם יתבררו שורשיה האיתנים בתוך המציאות עצמה בדמותה של שרה אמנו. לפיכך על אף שיצחק הוא בוודאי בנם של אברהם ושרה באותה המידה, מדגישה התורה "והנה בן לשרה אשתך". את תכונת ה'נפעלוּת' שבו וסגנון חייו היחודי ירש יצחק בעיקר מאישיותה של שרה כ'אשת אברהם', נפעלת ממנו.
סיבה נוספת לשאלת המלאכים "איה שרה אשתך?":
"אמר רבי יהודה אמר רב… כדי לחבבה על בעלה"[19].
האם לאחר שנות נישואין כה רבות עדיין לא היתה שרה אמנו חביבה מספיק על בעלה שעדיין יש צורך להוסיף ולחבבה על אברהם?
בוודאי ובוודאי שהיתה חביבה עליו תמיד, אולם כאשר מדובר בהכנות ללידת יצחק אבינו המציאות צריכה לעבור תהליכים פנימיים עמוקים מאוד כדי שנשמתו העליונה תוכל להופיע בה. חלק מן התהליכים הללו הוא חשיפת הקשר ההרמוני המוחלט שבין אברהם ושרה. הקשר שבין האיש לבין האישה הוא בריאה אלוקית "אשר ברא… חתן וכלה", תוכן חיים אלוקי נשמתי מופיע דרכם והקשר ביניהם הוא ביטוי לחיבור העליון שקיים בין המציאות ליוצרה. הקשר ההרמוני ביניהם מגלה את ההתאמה הטבעית הקיימת בין העולם לבין האידאליים האלוקיים העליונים. התאמה זו מתגלמת באופן מוחלט באישיותו של יצחק אבינו כפי שבארנו לעיל בהיותו מבטא את מידת הדין. כדי שיצחק אבינו יוולד ותופיע בעולם מדרגת ההתאמה המוחלטת בין כל כוחות החיים לבין האידאלים האלוקיים צריכה להופיע מדרגת הקשר שבין אברהם ושרה באופן השלם ביותר. לכן יש לחשוף עוד ועוד את החביבות וההרמוניה שביניהם.
"ויאמרו אליו איה שרה אשתך?" – השאלה "איה שרה אשתך?" מופנית "אליו" – לאברהם. היא קוראת לו לרכז בשרה את כל מעייניו, את דעתו ומחשבתו במעמדה ובמעלתה, ולהתבונן עוד במה שהיא אשתו – שהיא לבדה מותאמת לו, בכישרונותיה האלוקיים הייחודיים להוציא לפועל את מדרגת חייו הכללית והאידאלית.
"ויאמרו אליו איה שרה אשתך" – בספר התורה מעל האותיות אל"ף, יו"ד, וי"ו – 'איוֹ' במילה "אליו" מסומנות נקודות. מכאן למדו חז"ל[20] שלא רק את אברהם שאלו המלאכים 'איה שרה?' אלא גם את שרה שאלו 'איו אברהם?'. גם היא צריכה לרכז בו דעתה שהוא היחיד המשפיע ומאציל עליה את כל תוכן חייה.
אמנם לא מצינו בפשט את שאלתם הגלויה לשרה 'איו אברהם?', זאת משום שלא שאלו אותה בגלוי, אבל מגמת בואם לאוהלו היתה לברר "איו אברהם?". כלומר, לחשוף בהכנסת האורחים גם את עומק אישיותו של אברהם, את חפץ ההטבה הכללי, הטהור והעל-אנושי שבו[21]. גילוי מדרגת חייו השלמה של אברהם נחוצה כחלק מהכשרת המציאות ללידת יצחק, למפגש עם הממד העליון והעל-טבעי הקיים בה.
בהכנסת האורחים של אברהם יצאה מן הכוח אל הפועל קומת חייו הכללית והאידאלית בשלמותה. התברר שעצלות החומר וכבדותו לא קיימים אצלו והוא כל כולו מלא זריזות של קדושה, המתאמצת ללא הרף לחשוף את מהות החיים הטהורה והאחדותית שביסוד הבריאה. ניתן לומר כי ריצת אברהם אחר אורחיו גרמה להם להיות מבשרי לידת בנו. ברגע שהתבררה המציאות כנקיה מכל תוכן חיים פרטי היא יכולה להכיל את הבשורה על לידתו של מי שנולד מ'טיפה קדושה'[22].
יוצא אפוא שמגמת המלאכים בבואם לאוהל אברהם היתה 'משולשת':
א. "איו אברהם?" – גילוי מדרגת חייו השלמה של אברהם (ניצחון הרוח את עולם החומר).
ב. "איה שרה?" – גילוי מדרגת חייה השלמה של שרה (צניעותה – נפעלותה מאברהם).
ג. "כדי לחבבה בעיניו" – גילוי עומק ההרמוניה והאחדות שביניהם.
ביתם של אברהם נשלם להיות מצע ראוי להופעת יצחק. שלמות ביתם מבשרת על בשלותה של המציאות שיופיע בה יצחק אבינו.
אמנם שלוש שליחויות שונות היו למלאכים אולם תוכן אחד חורז את כולם: הופעת קומת חייו השלמה של אברהם אבינו.
1. לבשר לשרה על לידת יצחק – שליחות זו עניינה הוא בוודאי הופעת קומת חייו השלמה של אברהם אבינו, שכן כיצד זו תופיע ללא זרע והמשכיות.
2. להפוך את סדום – משמעותה של שליחות זו היא כילוי הרשעה מן העולם וזו בוודאי היתה שאיפה מרכזית בחייו של אברהם אבינו.
3. לרפא את אברהם ולהציל את לוט – שלמותו הגופנית של אברהם אבינו היא בוודאי חלק מהופעת שלמותו. הצלת לוט מסדום היא ראשית המהלך המצמיח את מלכות בית דוד[23]. מלכות מלך המשיח היא בוודאי מימושה השלם של מגמת חיי אברהם "ואעשך לגוי גדול… ונברכו בך כל משפחֹת האדמה"[24]. אנו אומרים בתפילת שמונה עשרה "ברוך אתה ד' מגן אברהם" – הקב"ה מגן תמיד על מגמתו. לאורך כל ההיסטוריה היא הולכת ויוצאת אל הפועל בקביעות וברציפות עד להופעתה השלמה בימות המשיח.
כל הופעת קומת חייו השלמה של אברהם תלויה בשרה – היא המוציאה אותה מן הכוח אל הפועל. בלעדיה אין יצחק ואין רפואה לאברהם ואין הופעת מלך המשיח ואין כילוי הרשעה בעולם. היא ה'קרקע' המצמיחה את כל אלו. על כן גילוי מדרגתה של שרה קשורה בהכרח לכל שליחויותיהם של המלאכים, ולכן שאלו כולם את אברהם "איה שרה אשתך?" על אף שהבשורה לשרה היתה שליחותו של המלאך האחד.
[3] רש"י לפסוק ב. בבא מציעא פו ע"ב.
[5] אור החיים הקדוש בראשית לא מב.
[6] בראשית א א ד"ה "ברא אלהים".
[10] עיין עולת ראיה א עמ' עא-עב.
[11] שיחות הרב צבי יהודה בראשית עמ' 289.
[12] בבא מציעא פז ע"א. רש"י יח ח.
[14] אור החיים הקדוש בראשית כז ה ד"ה ורבקה שֹמעת: "מודיע הכתוב כי רבקה נביאה היתה ושומעת תמיד בדברי יצחק וגו' הגם שלא ידבר בפניה והבן. ולזה אמר 'ורבקה שֹמעת'… ולא אמר 'ותשמע רבקה'".
[17] עיין עוד על רוח הקודש שבשרה מתוך השקתה לאברהם במלחמת תרבות עמ' 170-169.
[18] עיין שיחות הרב צבי יהודה בראשית עמ' 191.
[21] עיין במאמר אהבת חינם בהכנסת האורחים של אברהם.
[22] בראשית רבה מו ב. עיין גם זרע אברהם אֹהבי א' תש"ע עמ' 308-307.
[23] בראשית רבה מא ד, נ י: "מצאתי דוד עבדי – היכן מצאתיו? בסדום".